תוויות

12 המזלות 2014 2014 calendar אביב אולודום אורח בבלוג אטסי איור איור אופנה איי יוון אימפרסיוניזם אירועי חוצות אלבומי תמונות ישנים אמנות רחוב ארוחת חג ארכיטקטורה בובה בובות בוסה נובה ברונל ברזיל בריכה גילי שרר-לסרי גן הנדיב גרפיטי דודלים דופליגנגר דורית שטרן דייג דלקת מפרקים הונגריה הנצחה הריביירה הצרפתית זכרון יעקב חברים חגיגות חוט ריקמה חיפאים חיפה חמורים חנות וירטואלית חרציות חתול חתולים טיול משפחתי טקסטורות יוון יום הזיכרון יומולדת ילד ילדה ים ימי הביניים יריד אמנים ישן וחדש כיסויים לפלפונים כפילים לבנדר לוח שנה לינדוס מבצעים מבצר מוזיקה מכירות מסכות מסלול לעצלנים מצעד המנצחות משפחה מתחם 21 מתנה לתינוקות מתנות מקוריות נגני רחוב נולה סוקס סבא חיים סירה סלבדור דה באהיה ספר סקיצות סריגה עטי רפידוגרף עיצוב באקריל עיצוב גרפי עיצוב תכשיטים עירתחתית פולין פורים פסח פרה פרובנס פרח פרחים פריחה פרנסואה פרספקס צבעי אקווארל צבעי מים צבעי עיפרון צבעים צילום צילום נוף צרפת קורס קרושה קרנבל קרנבל בברזיל קרנבל המסכות בונציה רודוס ריו דה ז'נירו ריפוי באומנות ריקמה הונגרית שואה שוק שוק אומנים שוק טורקי שוק תורכי שחור- לבן שחיה שיתופי פעולה שרבוט תובנות תכשיטים תקומה etsy Gili. lifeCollection illustration LiatiB Mohács one illustration a day sketch book

יום חמישי, 24 בינואר 2013

גרפיטי (או מה לי ולאומנות רחוב?)

היום רציתי לחלוק אתכם אהבה גדולה שלי.
לא אני יוצרת אותה (אין לי אומץ) אבל אני בהחלט נהנית להתבונן בה. אני לא מתכוונת למשהו שתמצאו במוזיאון (לפחות לא במוזיאון סטנדרטי) אלא בחוץ, ברחוב. כן, אני אכן מדברת על גרפיטי.

 גרפיטי ברחבי ואדי ניסנאס בחיפה. צילומים: ליאת ברקן

המילה גרפיטי מקורה במילה היוונית "גראפין" שמשמעותה- לכתוב. וכמו שזה נשקף מהשורש היווני שלה היא התחילה בתקופת האימפריה היוונית. הגרפיטי נחשב עוד אז למעשה ונדליסטי (השחתת רכוש) לכל דבר. וישנן עדויות לגריפיטים ששרדו מאתרים ארכאולוגים שונים כמו פומפיי ואפילו מצריים בתקופת נפוליאון.

גרפיטי ברחובות ערים ועיירות שונות בטוסקנה, איטליה. צילומים: ליאת ברקן

גרפיטי ברחובות שונים בישראל. צילומים: ליאת ברקן

הגרסה המודרנית של הגרפיטי החלה בארה"ב ע"י הכנופיות בניו יורק. והחלה להשתכלל עם השנים מסתם כתובות נאצה או אמירות כאלה ואחרות נגד הממסד, ללוגואים מעוצבים של כותבי הגרפיטי ועד למה שנחשב היום כ"פוסט גרפיטי" שזה כבר יצירות אומנות של ממש ברחובות העיר.

גרפיטי על קירות בניין הדולפינריום בתל אביב. צילומים: ליאת ברקן

בגלל שהגרפיטי הוא לא חוקי לרוב הוא נעשה בשעות החשכה. אבל יש מקומות בעולם שבהם העירייה מקצה קיר ומזמינה אמני גרפיטי לקשט אותו ולעשות בו כאוות נפשם. בחיפה למשל הקצו את המנהרה שמתחת לבית אבא חושי כאזור מותר לגרפיטי ואני נהנית כל פעם שאני עוברת שם.

גרפיטי שנעשה במסגרת פסטיבל אמנות רחוב באחת העיירות בטוסקנה, איטליה. צילומים: ליאת ברקן

אזור שהוקצע לצעירי לונדון לצורכי גרפיטי ורולר סקייטינג על גדות נהר התמזה, לונדון, אנגליה. צילומים: ליאת ברקן

גרפיטי על תמרורים ברחובות טוסקנה, איטליה. צילומים: ליאת ברקן

במסגרת אחד הפרויקטים שלי בויצ"ו הייתי צריכה לעצב מגזין אופנה. ומאחר ואני כל כך מוקסמת מעולם הגרפיטי זה הסתדר לי טוב עם הפרויקט. נידבתי לצורך כך את אחותי נעמה כדוגמנית וסטייליסטית, ואת דניאל בן אהרון כמאפרת. וזה מה שיצא:

מתוך יום הצילומים במנהרה מתחת לבית אבא חושי בנוה שאנן שבחיפה. צילומים: ליאת ברקן


4 כפולות מתוך מגזין האופנה בגרסתו הסופית. עיצוב, איור וצילום: ליאת ברקן

זהו להיום. מקווה שנהניתם!
אתם מוזמנים להגיב, להפיץ ולהירשם כקוראים קבועים- ככה תוכלו לקבל את הבלוג ישירות למייל שלכם (יש לכם בצד ימין למעלה מקום להכניס כתובת מייל שאליו ישלח הבלוג)

תודה ולהתראות. צילום: ליאת ברקן

יום חמישי, 17 בינואר 2013

שיתופי פעולה

השבוע היה לי שבוע של שיתופי פעולה, אז החלטתי לשתף אתכם בשתי חוויות מאוד נעימות שחוויתי.

הראשונה הגיעה בעקבות טלפון שקיבלתי מחברה של ההורים. החברה, דינה שמה, אמרה לי שיש למחרת מפגש של הקבוצה בה היא חברה, והיא רוצה להזמין אותי להיות האורחת שלה. על מה ולמה, שאלתי, והיא הסבירה שהרעיון הכללי הוא מפגש נטוורקינג- להכיר אנשים שונים מעיסוקים אחרים למען שיתופי פעולה עתידיים. כמובן שלא היה לי מה להפסיד, אז הלכתי.

הגעתי למקום עם אנשים נפלאים,. אנשים מתחומי עניין רחבים מאוד- ממטפלות וסופרות ועד עורכי דין ורואי חשבון...  בהתחלה היה בופה ארוחת בוקר מעולה, ירקות, סלטים, לחמים, ממרחים, ופירות לקינוח.באירוע שנכחתי בו כל חבר קבוצה הביא חבר אחד חיצוני לקבוצה, במטרה להרחיב את מעגל ההכירויות. בזמן שכולם אכלו היינו צריכים להתערבב ולהכיר אחד את השני. אחרי שכולם סיימו לאכול התכנסנו במעגל, ולכל אחד ניתנו 60 שניות להציג את עצמו. תנסו לחשוב אתם בעצמכם מה הייתם אומרים אם נתנו לכם 60 שניות להציג את עצמכם ואת העסק שלכם.

אחרי ההכרות היתה הרצאה קצרה של מנחת הקבוצה, ואז היה סבב נוסף של פידבקים- חברי הקבוצה פירגנו לחברים אחרים- אם זה היה עורך דין שעזר למישהי, או מסאג' שאחת החברות קיבלה מחברה אחרת בקבוצה. האורחים היו צריכים לפרגן למארח שלהם ולחלוק משהו ששאר חברי הקבוצה לא יודעים עליו. ולסיכום האורחים קיבלו מתנות- אם זה עיסוי מפנק, או הנחה לטיפול. אני קיבלתי שיחת יעוץ של חצי שעה עם יועצץ עיסקית. וזה מאוד שימח אותי כי היא נראית לי בחורה מדהימה. אם יהיה מה לחלוק אני אחלוק איתכם אחרי השיחה שאקיים איתה, מבטיחה!

אני חייבת להודות שמאוד נהניתי ואני מקווה שיצא מזה משהו בעתיד. באמת שהייתה לי הזכות להכיר אותם, אם כי לא יצא לי להכיר אותם לעומק

השיתוף פעולה השני שלי לשבוע הזה (טוב נו הוא לא באמת לשבוע זה) זה שיתוף פעולה שנמשך כבר כמה שבועות, ויוצא לפועל השבוע.

הכרתי בשוק התורכי שני בחורים מקסימים- רועי ואייל- שלהם עסק בשם "סימון פאנל" למכירת פאנלים לטלפונים. מפה לשם התגלגלנו ליצירת פרויקט משותף- איירתי להם ליין של כיסויים לטלפונים- ליין של 12 המזלות, שסוף סוף אחרי חבלי לידה ארוכים יוצא לאוויר העולם.

אני לא אוסיף עוד מילים מיותרות, ואתן לכם הצצה לתהליך הכנת האיורים:

מזל דלי ומזל דגים. צילום :ליאת ברקן


 מזל תאומים ומזל סרטן. צילום: ליאת ברקן.


 מזלות תאומים, סרטן ואריה. צילום: ליאת ברקן


מזלות מאזניים, עקרב וקשת. צילום: ליאת ברקן 


12 המזלות מודפסים על פנלים לאייפון. צילום: סימון פאנל

כן, כן, אני שומעת עד לפה את קריאות ה"וואי איזה יופי" וה"אני רוצה גם!", אז נכון לעכשיו אתם יכולים למצוא את הפאנלים בדוכן של סימון פאנל בשוק התורכי, או בכל מקום אחר שתמצאו אותם מסתובבים עם הדוכן- מכללות, אירועים וכו', וכמובן גם בדף הפייסבוק שלהם. עוד שבוע-שבועיים אפשר יהיה להשיג אותם גם דרך החנות שלי באטסי. (הפנלים לא ימכרו בדוכן שלי, אתכם הסליחה אבל הם יהיו זמינים בדוכן ליד- מרחק 2 צעדים)

שיהיה סופ"ש נעים- הבטיחו עלייה בטמפרטורות,
אל תשכחו ללכת להצביע- כי מי שלא מצביע מפסיד את הזכות לקטר.(אהבתי את הפרסומת) + תבואו ביום הבחירות לשוק- אנחנו פתוחים וככה תוכלו לקנות את הפאנלים המגניבים עם האיורים שלי אצל הסימונים, או ממבחר העבודות שאני מוכרת שם בדוכן שלי.

אוהבת,
ליאת

יום חמישי, 10 בינואר 2013

סריגה (או איך בוב מגיע לעולם)

נורא קר בחוץ!
בחלק מהמקומות בארץ יורד שלג. וזה מזכיר לי את תקופת הצבא, תקופה שבה שהיתי המון בתוך חרמונית, בקור מקפיא- ולא בגלל המזגנים. היו ימים שלא הורשנו לצאת מאזור המגורים בגלל השלג ואז בילינו כמו ילדים קטנים ובנינו אנשי שלג ושיחקנו בזריקת כדורים- עד שהרס"ר הגיע ואיים עלינו במשפט כי אנחנו עלולים לפגוע "ברכוש צה"ל"- החיילים...

בחדר שלי בבסיס ישנה איתי בחורה בשם מורן, בחורה שבאה מבית דתי בטבריה והיא סרגה כיפות. איך שהיא ישבה וסרגה נורא הזכיר לי את הדודה פירי (מהפוסט "ריקמה"). ומאחר והדודה פירי לא יכלה ללמד אותי לסרוג, החלטתי לבקש ממורן שתלמד אותי. מורן עם המון סבלנות ישבה ולימדה אותי לסרוג כיפה מחוט רקמה וחיש מהר קלטתי את הטכניקה של הסריגה ואיך משלבים צבעים נוספים. אבל לא הסתדרתי עם כל החישובים של "להוסיף עיניים" ושל "להוריד עיניים" והכיפות תמיד יצאו לי עקומות ומלאות גלים- כל כיפה הייתי צריכה כל כך הרבה פעמים לסרוג ולפרום עד שבסוף הפסקתי.


סריגה צילום: ליאת ברקן

לפני שנתיים בערך החלטתי לאחוז שוב במסרגה ולנסות לעשות משהו אחר. חשבתי שאם אני יודעת לאייר, ויודעת לסרוג, אז אולי אני אתחיל להתנסות ולהכין בובות. בניסיון הראשון יצרתי רק ראש שיצא מוזר. אחרי חודש עשיתי ניסיון שני שהוליד את רוקי- בגלל ראשו הירוק. ורוקי נשאר אצלי כאב טיפוס.


סריגה וצילום: ליאת ברקן

לקח לי המון זמן להכין את רוקי, המון ניסוי וטעיה, סריגה ופרימה. אבל בסוף הוא יצא מגניב.
חודשיים אחרי שרוקי "נולד" התבשרתי שחברה מאוד מאוד טובה שלי בהריון. ואז עלה במוחי הרעיון ליצור לתינוק שבדרך בובה, בעלה של חברתי התרעם על הרעיון- " הבן שלי לא ישחק בבובות!" קבע. אז הבטחתי לו בוב זכר ועוד שילבש מדים של ליברפול- קבוצת הכדורגל האהובה עליו. האב שבדרך התרצה והתחלתי ליצור את טוג' (באנגלית זה יוצר את רשי התבות של ההורים)


סריגה וצילום: ליאת ברקן

בזמן שעמלתי להכין את טוג' התבשרתי שגם בת דודתי האהובה בהריון. היא ראתה אותי באחד הביקורים שלה אצלנו סורגת את טוג', וראתה שזו הולכת להיות בובה מאוד בטיחותית מאחר ואני סורגת וממלאת בו זמנית את הבובה- ככה שבסוף לא יהיה לה ריצ'רץ' ולא יהיו לה תפרים שיכולים להיפרם ולחשוף את הפוליאורטן (סוג של מילוי שאיתו אני עובדת). והתלהבה.

הצעתי להכין אחת לבת שבדרך. היא ביקשה שהבובה תצא כמה שיותר צבעונית, ואם היא לא תצא סימטרית מה טוב- כמו בת אדם נורמאלית. וככה נולדה במבית (על שם הורי התינוקת- עופר ואילת) או בשמה החדש שולמית (על שם הרחוב בו הם גרים).


סריגה וצילום: ליאת ברקן

פיתחתי לי הרגל כזה שבכל מקום שאני צריכה לשבת ולהמתין אני יכולה לסרוג בו זמנית- אפילו באוטובוס. ועד שסיימתי את במבית/ שולמית נודע לי על עוד חברה מאוד טובה עם בטן טופחת. אז כמובן שעוד בוב יצא לדרך- מאחר והתחשבתי באב הראשון החלטתי להתחשב גם באב השלישי ויצרתי בוב אופנוען- עם קסדה על הראש, מעיל עור עם לוגו כמו של הארלי דווידסון על הגב וג'ינס קרוע.


סריגה וצילום: ליאת ברקן

אחרי הבוב האופנוען היתה הפוגה בילודה סביבי, אבל האצבעות כבר התרגלו לסרוג כל היום. אז החלטתי שאסרוג להנאתי ואמכור אותן בסוף. מאחר והבוב האחרון היה בן החלטתי ליצור עכשיו בובה בת, והחלטתי לעשות אותה שחומת עור. וככה נולדה שניקווה (השם הומצא ע"י נעמה אחותי).


סריגה וצילום: ליאת ברקן לרכישה לחצו כאן

בגלל ששניקווה נועדה למחירה התחלתי לחשב כמה זמן לוקח לי להכין אותה. וגיליתי שבמצטבר זה המון- בסביבות ה-40 שעות אם אני עובדת רצוף ללא הפוגות. ואז תהיתי איך אני יכולה לתמחר דבר כזה? הרי בובה שכזו אם מחשבים עלויות של זמנים וחומרים תעלה 1000 ש"ח. מי יקנה בובה ב-1000 ש"ח?
אז חשבתי אולי לנסות להקטין את הבובה ולצמצם זמנים. והתחלתי לסרוג את יוסי.


סריגה וצילום: ליאת ברקן לרכישה לחצו כאן

אבל לא משנה כמה השתדלתי הוא לא יצא קטן בהרבה ולקח לי להכין אותו 36 שעות.
אז ניסיתי שוב. והתחלתי לסרוג את בטי.

סריגה וצילום: ליאת ברקן לרכישה לחצו כאן

ועדיין לא הצלחתי להקטין אותה.
זה כאילו שאני חושבת על משהו אחד והידיים שלי עושות מה שבא להן. אני לא עובדת לפי שבלונות הדבר היחיד שנקבע מראש הוא הצבעים שבהם אשתמש (כמו שסבתא סילבי לימדה אותי). ולכן יוצא מה שיוצא.




אני עדיין לא יודעת איך ולמי אני אמכור את הבובות הללו ובאיזה סכום. אולי תציעו לי רעיונות?
אוהבת
LiatiB


יום רביעי, 2 בינואר 2013

השוק התורכי (או: מה זה? מי? איפה?)



אני יודעת שהבטחתי להמשיך לספר על מקורות ההשראה שלי, אבל בא לי לדחות את הפוסט ההוא בשבוע ולספר לכם על השוק התורכי.

אפילו פתח הביוב שופץ והתייפה. (צילום: ליאת ברקן)

ובכן, הנה כמה פרטים נחמדים שאני גיליתי במחקר הקצר שלי על השוק:
השוק התורכי הוקם ב-1927 כ"מרכז המסחרי" הראשון בחיפה (!!!!), שהיה מרכז הקניות העיקרי בעיר והכניס אותה לעידן המודרני. השוק נמצא בין כיכר פריז (לשעבר כיכר חמרה), רחוב העצמאות ורחוב נתנזון בעיר התחתית של חיפה. השוק כולל את הרחובות נחום דוברין, משה אהרון (בו נמצא הדוכן שלי), נתן (קייזרמן) וקהילת סלוניקי (למקרה ותהיתם מה להכניס בג'י פי אס). בתקופה שתכננו את השוק, רחוב העצמאות לא היה קיים- היה שם ים (!) ורק ב-1933 הוא יובש ובמקומו הוקם רחוב העצמאות. ככה שבמקור השוק פנה אל הים, עם מסעדות ובתי קפה על גבול המים- ממש כמו במיטב בירות אירופה.

השוק התורכי כפי שנראה בשלהי שנות ה-20 של המאה הקודמת.

עם השנים השוק חווה הזנחה חמורה ובעשור הראשון של המאה ה-21 עיריית חיפה פינתה את דוכני הפירות, ירקות, דגים וכו', שפעלו בשוק לטובת שיקום האזור, בעלות של כ-10 מיליון שקלים.

מבלים בשוק התורכי (צילום: ליאת ברקן)

היום, השוק התורכי הוא המקום בו תמצאו אותי בכל שישי משעה 10:00 עד 16:00. מה איבדתי שם? טוב, אז זהו, שהשוק התורכי הוא כבר לא שוק רגיל של פירות וירקות כמו שהיה לפני שנים רבות. כיום, הוא הופך פעם בשבוע (בתנאי שלא ירד גשם) כמו סינדרלה לאירוע מגניב- שוק אמנים עם דוכני אמנים ונגני רחוב שעושים מוזיקה מגניבה ונעימה.

נגני רחוב בשוק התורכי (צילום: ליאת ברקן)

אולי יום אחד נגיע להיות במימדי ההצלחה של שוק נחלת בנימין התל אביבי, אבל עד אז אנחנו תלויים בכם, ציבור הלקוחות, שתגיעו לבקר ותקנו מתנות ופינוקים לעצמכם, כי אם אתם תעזרו לנו- המקום יצליח לצמוח ולהתפתח וכך בעלי דוכנים נוספים יצטרפו להצלחה שלנו. לכם יהיו דברים מקוריים ויפים לקנות- ולנו תהיה פרנסה.

ועכשיו, אני רוצה להכיר בפניכם חלק מהדוכנים שמבלים איתי את ימי השישי בשוק (ושימו לב לקישורים ששתלתי לאתרים שלהם- שם תוכלו לראות חלק מהמוצרים מקרוב):


חמור קופץ בראש- זה הדוכן שלי! אני מוכרת בו איורים, צילומים, שלטי כניסה, שלטים לשרותים/מקלחת, מגנטים, כרטיסי ברכה ועוד. הכל עבודות יד מקוריות. (צילום: ליאת ברקן)


"סימון פאנל" רועי ואייל- מוכרים פאנלים מקוריים לכל סוגי הטלפונים הסלולריים. (צילום: ליאת ברקן)


חלי ושירן- מוכרות תכשיטים מעוצבים, תכשיטים סרוגים בעבודת יד, יצירות מעיסת נייר ומפות רקומות. (צילום: ליאת ברקן)


גליה- מוכרת ציורים ותכשיטים המצוירים באמייל. (צילום: ליאת ברקן)


עטרה פז מכינה עציצים מהממים מחימר ואבני פסיפס בצבעוניות מטריפה. (צילום: ליאת ברקן)


"טוטאל לוסט"- רני וליאת מוכרים חולצות עם הדפסים מעוצבים, גלויות, תמונות למסגור, בובות, והכל באווירה מאוד גוטית אפלה, בלתי-רגילה ומגניבה. (צילום: ליאת ברקן)


"אמנות יחס הזהב"- עוזי מוכר מוצרי עץ שונים- מרעשנים רב תכליתיים לילדים ועד רקדנים המסתובבים על מגנט. (צילום: ליאת ברקן)


"גילי.לייף קולקשן"- מכינה תכשיטים מגניבים מחומרים תעשייתיים כמו פלסטיק ועץ, בעיצובים מקוריים ושמחים. (צילום: ליאת ברקן)


"תאורת העצים"- מוכרים מנורות מעץ עם אהילים מגניבים מחומרים שונים. (צילום: ליאת ברקן)


מוצרי קרמיקה עבודות יד בעיצובים רומנטיים המתאימים לכל בית. (צילום: ליאת ברקן)


"עיטופית"- מוצרים מבד לכל שימוש- מחברות, תיקים, ארנקים והכל בצבעוניות עליזה. (צילום: ליאת ברקן)


"חן לוין"- מעצבת תכשיטים, אקססוריז ובגדים. (צילום: ליאת ברקן)

"דניאל אייש"- מוכר ציורים על קנבס בעבודת יד, שאת חלקם הוא אף מכין בדוכן עצמו. (צילום: ליאת ברקן)


"זואי עיצובים"- מוכרת תכשיטים בעבודת יד. (צילום: ליאת ברקן)


דוכן למכירת מוצרי זכוכית בעבודת יד. (צילום: ליאת ברקן)


"תיק עם שיק"- רונית מוכרת תיקים מעוצבים ומיוחדים שלא תמצאו במקומות אחרים. (צילום: ליאת ברקן)

סבונים ושמנים בהכנה ביתית. (צילום: ליאת ברקן)


"איבט דברים יפים"- מכינה תכשיטים מבד צבעוניים שמחים וחגיגיים. (צילום: איבט שוורץ)


"רוני ארט"- מתנות מקרמיקה עם הטבעות תחרה. (צילום: ליאת ברקן)


והדוכן הכי מתוק בשוק- "פלאקט"- מוכרים מתקן ייחודי לקישוט עוגות, ממש כמו בקונדיטוריות המובחרות. (צילום: ליאת ברקן)


אז אני רוצה להתנצל בפני אלו ששכחתי את שמם (אלו התרופות) ולאלה שלא הספקתי לצלם (מישהי שמרה לי על הדוכן ולא היה לי נעים לייבש אותה) וגם לאלו שאיבדתי את כרטיס הביקור שלקחתי מהם ולכן לא צירפתי קישור לאתר שלהם.


מקווה שעשיתי לכם חשק לבוא לבקר אותנו.
נתראה ביום שישי!
(אגב, זה יום העסקים הקטנים- אז בכלל אתם צריכים לבוא ולתמוך בנו!)

LiatiB