קרנבל (או למה לא כל יום פורים?)

חודש פברואר זה חודש הקרנבל, את הקרנבל חוגגים כמעט בכל העולם, לא יודעת אם שמתם לב לזה או לא, אבל בכל העולם ולא רק בדת מסוימת חוגגים קרנבל החודש, יש שאומרים שזה בגלל חודש ה"לנט" הנוצרי- חודש שלפני הפסחא שבו אסורה אכילת הבשר ומפה השם- קרנה (בשר) הקרנבל הוא היום האחרון שאוכלים בו בשר ומעכשיו עד פסחא אסור. יש כאלה שחוגגים את סוף החורף או בוא האביב, ויש אותנו שחוגגים את החירות של העם היהודי (או כמו שאח שלי אומר: עוד חג שבו מישהו עשה לנו משהו רע, הצלחנו להתקומם נגדו ולהינצל, עכשיו בואו נאכל לכבוד זה!)

יש קרנבל מסכות בונציה- שזה אחד החלומות שלי- להיות נוכחת בו. בינתיים כל מה שאני יכולה לעשות זה להכין מסכות לפורים באווירת הקרנבל בונציה.

מסכות מעיסת נייר וצביעה ידנית בקרוב ניתן יהיה להשיג בחנות שלי באטסי. עיצוב, צביעה וצילום: ליאת ברקן

פסטיבל המסכות בונציה, צילום: דוד גדליה, מתוך האינטרנט. 

יש קרנבל בהונגריה שנקרא מוהאצ' (Mohács)- שם עושים תהלוכות מחופשים למפלצות ועושים רעש ברעשנים גדולים כדי להבריח את החורף ולקרוא לאביב ולקיץ להגיע. החג הזה נחגג בעיקר בכפרים הקטנים ולא בערים הגדולות.

תהלוכת מוהאצ' ההונגרית המסורתית. צילום: מתוך האינטרנט

קרנבלים דומים מתקיימים גם בספרד, צרפת, קרואטיה, יוון, קנדה ועוד מדינות רבות. כל אחת עם המטרה שלשמה הם מתכנסים- דתית / עונתית / לאומית.

אבל הקרנבל הכי מדובר (טוב אולי הוא בדו-קרב עם ונציה) הוא הקרנבל הברזילאי.

בקרנבל הברזילאי אני נכחתי לפני 9 שנים (וואו, איך שהזמן טס). הקרנבל מתקיים בכמה מוקדים בברזיל ובכמה גרסאות. 

אני הייתי בשניים מתוכם: בקרנבל רחוב של סלבדור דה באהייה, ובמצעד המנצחות של ריו דה ז'ניירו.

רחובות העיר העתיקה של סלבדור דה באהיה גם קושטו לכבוד הקרנבל. צילום: קרן נפתלי

הקרנבל של סלבדור דה באהייה שונה מהקרנבל שאנחנו מכירים מהטלביזיה, זה בעצם קרנבל שהוא כמו "עיר הנוער" זזה- מה הכוונה? לפני תחילת הקרנבל כל אחד קונה חולצה- החולצה מהווה כרטיס כניסה לשלושה ימי קרנבל, לאזור מגודר ע"י חבל שמחזיקים אותו המוני ברזילאים, ובמרכז המתחם המגודר יש אוטובוס שעליו מתקיימת הופעה. אז קנינו חולצה,  והצטרפנו להמוני הצעירים שהיו לבושים כמונו- מקומיים וזרים. המקומיים כל כך מיומנים שהם מקיימים אופנה שלמה מסביב לחולצה ותופרים ממנה שמלות, חולצות סטרפלס ופרטי לבוש שונים, התנאי היחידי הוא שהסמל באמצע ישאר שלם וברור. אנחנו הסתפקנו בלגזור את הצווארון כי הוא היה חונק.

אני וחולצת הקרנבל שלי

האוטובוס זז נורא לאט! על האוטובוס יש הופעה של זמרים מקומיים מאוד מפורסמים, אצלנו היתה איווטי סאנגלו, ולהקת אולודום (כן כן, זו שניגנה עם מייקל ג'קסון). כשהקהל רוקד מסביב לאוטובוס ומתקדם תוך כדי ריקוד. אנשי החבלים דואגים לא להכניס אנשים שלא שילמו ומונעים התפרעיויות ושודים לא רצויים- שכן מתרחשים מחוץ לאזורים המגודרים. אבל הם לא מונעים את חפינות הישבן של הרקדנים השיכורים האחרים שנמצאים בתוך המתחם.

ככה נראית התהלוכה הרוקדת מסביב לאוטובוסים. צילום: מתוך האינטרנט

לאחר שלושה ימים כאלה מהנים, נסענו לחזרה לריו (בריו היינו חודש קודם ורכשנו מראש כרטיסים למצעד המנצחות- ככה הבטחנו לעצמנו מקומות טובים במחיר טוב- ככל שמתקרבים לקרנבל המחירים עולים).

אורית, קרן ואני עם הכרטיסי כניסה המגנטיים עלינו בסמבודרום מחכות לתהלוכת קרנבל שתתחיל

האבטחה מסביב לסמבודרום (רחוב שנבנה במיוחד עבור הקרנבל ועומד שומם בשאר ימות השנה- למעט ימי חזרות) היתה כבדה, והצדיקה את זה, אמנם לא באנו ברכוש רב- תיק אחד לשלוש בנות ובו מצלמה חד פעמית מים וכסף מדויק- אבל אכן מישהו עקב אחרינו ורק אחרי שנצמדנו לחבורת שוטרים הוא נעלם. אבל בתוך המתחם הייתה אוירה אחרת, הרבה יותר שמחה ובטוחה.

צילום: קרן נפתלי

צילום: קרן נפתלי

 צילום: קרן נפתלי

 צילום: קרן נפתלי

צילום: קרן נפתלי

זה הקרנבל שכולנו מכירים, עם הנוצות, התלבושות המרשימות, הרכבים המפוארים, והבחורות הערומות. זו שהיינו רואים בטלביזיה כשאלי ישראלי מדובב ומסביר לנו מה אנחנו רואים, מי הקבוצות, מאיפה הן באות וכו'. חבל שכבר לא משדרים את זה יותר...

החוויה להשתתף בשני סוגי הקרנבל מאוד ריגשה ושמחה אותי. בהחלט השאירה טעם של עוד!

לצערי הרב, היו תקלות טכניות רבות בגזרת הצילום בטיול הזה- כשהתקלה העקרית היא שנמחקו לי 90% מהתמונות שצילמתי ללא דרך לשחזר, ולכן הצילומים מברזיל לא שלי. אז אני מודה מאוד לקרן נפתלי שתרמה לי מהתמונות שלה, כדי להזכיר לי את החוויות שחוויתי.

ועכשיו, שאלה לי אליכם:

אני חושבת על לפתוח חוגים, אבל אני לא מצליחה להתפקס על תחום: איור, ציור, רישום, סריגה, ריקמה וכו'. 

והשאלה היא לאיזה חוג שיועבר על ידי בכל תחום שהוא שאתם כבר מכירים ויודעים שאני יכולה ללמד הייתם נרשמים? (אל דאגה אני לא מחייבת אתכם בהשתתפות אמיתית בחוג- בינתיים זו שאלה היפוטתית)

להתראות בפעם הבאה

ליאת