נורא קר בחוץ!
בחלק מהמקומות בארץ יורד שלג. וזה מזכיר לי את תקופת הצבא, תקופה שבה שהיתי המון בתוך חרמונית, בקור מקפיא- ולא בגלל המזגנים. היו ימים שלא הורשנו לצאת מאזור המגורים בגלל השלג ואז בילינו כמו ילדים קטנים ובנינו אנשי שלג ושיחקנו בזריקת כדורים- עד שהרס"ר הגיע ואיים עלינו במשפט כי אנחנו עלולים לפגוע "ברכוש צה"ל"- החיילים...
בחדר שלי בבסיס ישנה איתי בחורה בשם מורן, בחורה שבאה מבית דתי בטבריה והיא סרגה כיפות. איך שהיא ישבה וסרגה נורא הזכיר לי את הדודה פירי (מהפוסט "ריקמה"). ומאחר והדודה פירי לא יכלה ללמד אותי לסרוג, החלטתי לבקש ממורן שתלמד אותי. מורן עם המון סבלנות ישבה ולימדה אותי לסרוג כיפה מחוט רקמה וחיש מהר קלטתי את הטכניקה של הסריגה ואיך משלבים צבעים נוספים. אבל לא הסתדרתי עם כל החישובים של "להוסיף עיניים" ושל "להוריד עיניים" והכיפות תמיד יצאו לי עקומות ומלאות גלים- כל כיפה הייתי צריכה כל כך הרבה פעמים לסרוג ולפרום עד שבסוף הפסקתי.
לפני שנתיים בערך החלטתי לאחוז שוב במסרגה ולנסות לעשות משהו אחר. חשבתי שאם אני יודעת לאייר, ויודעת לסרוג, אז אולי אני אתחיל להתנסות ולהכין בובות. בניסיון הראשון יצרתי רק ראש שיצא מוזר. אחרי חודש עשיתי ניסיון שני שהוליד את רוקי- בגלל ראשו הירוק. ורוקי נשאר אצלי כאב טיפוס.
לקח לי המון זמן להכין את רוקי, המון ניסוי וטעיה, סריגה ופרימה. אבל בסוף הוא יצא מגניב.
חודשיים אחרי שרוקי "נולד" התבשרתי שחברה מאוד מאוד טובה שלי בהריון. ואז עלה במוחי הרעיון ליצור לתינוק שבדרך בובה, בעלה של חברתי התרעם על הרעיון- " הבן שלי לא ישחק בבובות!" קבע. אז הבטחתי לו בוב זכר ועוד שילבש מדים של ליברפול- קבוצת הכדורגל האהובה עליו. האב שבדרך התרצה והתחלתי ליצור את טוג' (באנגלית זה יוצר את רשי התבות של ההורים)
בזמן שעמלתי להכין את טוג' התבשרתי שגם בת דודתי האהובה בהריון. היא ראתה אותי באחד הביקורים שלה אצלנו סורגת את טוג', וראתה שזו הולכת להיות בובה מאוד בטיחותית מאחר ואני סורגת וממלאת בו זמנית את הבובה- ככה שבסוף לא יהיה לה ריצ'רץ' ולא יהיו לה תפרים שיכולים להיפרם ולחשוף את הפוליאורטן (סוג של מילוי שאיתו אני עובדת). והתלהבה.
הצעתי להכין אחת לבת שבדרך. היא ביקשה שהבובה תצא כמה שיותר צבעונית, ואם היא לא תצא סימטרית מה טוב- כמו בת אדם נורמאלית. וככה נולדה במבית (על שם הורי התינוקת- עופר ואילת) או בשמה החדש שולמית (על שם הרחוב בו הם גרים).
פיתחתי לי הרגל כזה שבכל מקום שאני צריכה לשבת ולהמתין אני יכולה לסרוג בו זמנית- אפילו באוטובוס. ועד שסיימתי את במבית/ שולמית נודע לי על עוד חברה מאוד טובה עם בטן טופחת. אז כמובן שעוד בוב יצא לדרך- מאחר והתחשבתי באב הראשון החלטתי להתחשב גם באב השלישי ויצרתי בוב אופנוען- עם קסדה על הראש, מעיל עור עם לוגו כמו של הארלי דווידסון על הגב וג'ינס קרוע.
אחרי הבוב האופנוען היתה הפוגה בילודה סביבי, אבל האצבעות כבר התרגלו לסרוג כל היום. אז החלטתי שאסרוג להנאתי ואמכור אותן בסוף. מאחר והבוב האחרון היה בן החלטתי ליצור עכשיו בובה בת, והחלטתי לעשות אותה שחומת עור. וככה נולדה שניקווה (השם הומצא ע"י נעמה אחותי).
בגלל ששניקווה נועדה למחירה התחלתי לחשב כמה זמן לוקח לי להכין אותה. וגיליתי שבמצטבר זה המון- בסביבות ה-40 שעות אם אני עובדת רצוף ללא הפוגות. ואז תהיתי איך אני יכולה לתמחר דבר כזה? הרי בובה שכזו אם מחשבים עלויות של זמנים וחומרים תעלה 1000 ש"ח. מי יקנה בובה ב-1000 ש"ח?
אז חשבתי אולי לנסות להקטין את הבובה ולצמצם זמנים. והתחלתי לסרוג את יוסי.
אבל לא משנה כמה השתדלתי הוא לא יצא קטן בהרבה ולקח לי להכין אותו 36 שעות.
אז ניסיתי שוב. והתחלתי לסרוג את בטי.
ועדיין לא הצלחתי להקטין אותה.
זה כאילו שאני חושבת על משהו אחד והידיים שלי עושות מה שבא להן. אני לא עובדת לפי שבלונות הדבר היחיד שנקבע מראש הוא הצבעים שבהם אשתמש (כמו שסבתא סילבי לימדה אותי). ולכן יוצא מה שיוצא.
אני עדיין לא יודעת איך ולמי אני אמכור את הבובות הללו ובאיזה סכום. אולי תציעו לי רעיונות?
אוהבת
LiatiB
בחלק מהמקומות בארץ יורד שלג. וזה מזכיר לי את תקופת הצבא, תקופה שבה שהיתי המון בתוך חרמונית, בקור מקפיא- ולא בגלל המזגנים. היו ימים שלא הורשנו לצאת מאזור המגורים בגלל השלג ואז בילינו כמו ילדים קטנים ובנינו אנשי שלג ושיחקנו בזריקת כדורים- עד שהרס"ר הגיע ואיים עלינו במשפט כי אנחנו עלולים לפגוע "ברכוש צה"ל"- החיילים...
בחדר שלי בבסיס ישנה איתי בחורה בשם מורן, בחורה שבאה מבית דתי בטבריה והיא סרגה כיפות. איך שהיא ישבה וסרגה נורא הזכיר לי את הדודה פירי (מהפוסט "ריקמה"). ומאחר והדודה פירי לא יכלה ללמד אותי לסרוג, החלטתי לבקש ממורן שתלמד אותי. מורן עם המון סבלנות ישבה ולימדה אותי לסרוג כיפה מחוט רקמה וחיש מהר קלטתי את הטכניקה של הסריגה ואיך משלבים צבעים נוספים. אבל לא הסתדרתי עם כל החישובים של "להוסיף עיניים" ושל "להוריד עיניים" והכיפות תמיד יצאו לי עקומות ומלאות גלים- כל כיפה הייתי צריכה כל כך הרבה פעמים לסרוג ולפרום עד שבסוף הפסקתי.
סריגה צילום: ליאת ברקן
לפני שנתיים בערך החלטתי לאחוז שוב במסרגה ולנסות לעשות משהו אחר. חשבתי שאם אני יודעת לאייר, ויודעת לסרוג, אז אולי אני אתחיל להתנסות ולהכין בובות. בניסיון הראשון יצרתי רק ראש שיצא מוזר. אחרי חודש עשיתי ניסיון שני שהוליד את רוקי- בגלל ראשו הירוק. ורוקי נשאר אצלי כאב טיפוס.
סריגה וצילום: ליאת ברקן
לקח לי המון זמן להכין את רוקי, המון ניסוי וטעיה, סריגה ופרימה. אבל בסוף הוא יצא מגניב.
חודשיים אחרי שרוקי "נולד" התבשרתי שחברה מאוד מאוד טובה שלי בהריון. ואז עלה במוחי הרעיון ליצור לתינוק שבדרך בובה, בעלה של חברתי התרעם על הרעיון- " הבן שלי לא ישחק בבובות!" קבע. אז הבטחתי לו בוב זכר ועוד שילבש מדים של ליברפול- קבוצת הכדורגל האהובה עליו. האב שבדרך התרצה והתחלתי ליצור את טוג' (באנגלית זה יוצר את רשי התבות של ההורים)
סריגה וצילום: ליאת ברקן
בזמן שעמלתי להכין את טוג' התבשרתי שגם בת דודתי האהובה בהריון. היא ראתה אותי באחד הביקורים שלה אצלנו סורגת את טוג', וראתה שזו הולכת להיות בובה מאוד בטיחותית מאחר ואני סורגת וממלאת בו זמנית את הבובה- ככה שבסוף לא יהיה לה ריצ'רץ' ולא יהיו לה תפרים שיכולים להיפרם ולחשוף את הפוליאורטן (סוג של מילוי שאיתו אני עובדת). והתלהבה.
הצעתי להכין אחת לבת שבדרך. היא ביקשה שהבובה תצא כמה שיותר צבעונית, ואם היא לא תצא סימטרית מה טוב- כמו בת אדם נורמאלית. וככה נולדה במבית (על שם הורי התינוקת- עופר ואילת) או בשמה החדש שולמית (על שם הרחוב בו הם גרים).
סריגה וצילום: ליאת ברקן
פיתחתי לי הרגל כזה שבכל מקום שאני צריכה לשבת ולהמתין אני יכולה לסרוג בו זמנית- אפילו באוטובוס. ועד שסיימתי את במבית/ שולמית נודע לי על עוד חברה מאוד טובה עם בטן טופחת. אז כמובן שעוד בוב יצא לדרך- מאחר והתחשבתי באב הראשון החלטתי להתחשב גם באב השלישי ויצרתי בוב אופנוען- עם קסדה על הראש, מעיל עור עם לוגו כמו של הארלי דווידסון על הגב וג'ינס קרוע.
סריגה וצילום: ליאת ברקן
אחרי הבוב האופנוען היתה הפוגה בילודה סביבי, אבל האצבעות כבר התרגלו לסרוג כל היום. אז החלטתי שאסרוג להנאתי ואמכור אותן בסוף. מאחר והבוב האחרון היה בן החלטתי ליצור עכשיו בובה בת, והחלטתי לעשות אותה שחומת עור. וככה נולדה שניקווה (השם הומצא ע"י נעמה אחותי).
סריגה וצילום: ליאת ברקן לרכישה לחצו כאן
בגלל ששניקווה נועדה למחירה התחלתי לחשב כמה זמן לוקח לי להכין אותה. וגיליתי שבמצטבר זה המון- בסביבות ה-40 שעות אם אני עובדת רצוף ללא הפוגות. ואז תהיתי איך אני יכולה לתמחר דבר כזה? הרי בובה שכזו אם מחשבים עלויות של זמנים וחומרים תעלה 1000 ש"ח. מי יקנה בובה ב-1000 ש"ח?
אז חשבתי אולי לנסות להקטין את הבובה ולצמצם זמנים. והתחלתי לסרוג את יוסי.
סריגה וצילום: ליאת ברקן לרכישה לחצו כאן
אבל לא משנה כמה השתדלתי הוא לא יצא קטן בהרבה ולקח לי להכין אותו 36 שעות.
אז ניסיתי שוב. והתחלתי לסרוג את בטי.
סריגה וצילום: ליאת ברקן לרכישה לחצו כאן
ועדיין לא הצלחתי להקטין אותה.
זה כאילו שאני חושבת על משהו אחד והידיים שלי עושות מה שבא להן. אני לא עובדת לפי שבלונות הדבר היחיד שנקבע מראש הוא הצבעים שבהם אשתמש (כמו שסבתא סילבי לימדה אותי). ולכן יוצא מה שיוצא.
אני עדיין לא יודעת איך ולמי אני אמכור את הבובות הללו ובאיזה סכום. אולי תציעו לי רעיונות?
אוהבת
LiatiB
קודם כל הבובות שלך יפיפיות ומיוחדות. גם אני אומנית כמוך שמשקיעה הרבה מאוד זמן בהכנת הדברים שאני עושה, אז כמה עצות פרקטיות:
השבמחק1. תיכנסי לאטסי, תפתחי חנות בדולרים זה יוצא פחות נורא ויש עוד משהו שאת יכולה לעשות והוא יעלה לך אפילו פחות, היצירה והדוגמא הן שלך, אז את יכולה לעשות מה שעושות רבות שם שגם הן עובדות קשה מאוד והדברים שלהן יקרים לצרכנים שדווקא רוצים אבל מתקשים לשלם. הן מוכרות ערכה לימודים שנקראת TUTORIAL שמכילה בתוכה הוראות מדויקות +חומרים להכנת בובה אחת ויחידה. כמובן שאת מוגנת על פי חוק זכויות היוצרים, אבל את צריכה גם לציין את הדברים במה שאת כותבת. ככה את יכולה להמשיך ליצור אבות טיפוס ולתת לאחרים ליצור אותם במחיר שווה לכל כיס. את יכולה גם להציע בנוסף בובות מקוריות שלך במחיר שאת חושבת שאת רוצה ואם מישהו ירצה בכל זאת אחת כזאת, האופציה הזאת תעמוד לרשותו.
הדבר השני נוגע לתערוכה שנערכת אחת לשנה בחיפה לצערי לא זוכרת מתי אבל תגגלי את זה ותמצאי. זאת תערוכה של עושי בובות מכל רחבי הארץ, הבובות שם יקרות עד יקרות להחריד ובכל זאת יש להן קונים. אז נראה לי ששווה לך לברר לגבי השתתפות בתערוכה הבאה שתערך השנה וזה יכול אולי לקדם אותך. תוכלי לדבר עם אחרים שעוסקים באותו תחום, ליצור קשרים, לקבל חשיפה וללמוד אולי דברים חדשים.
מקווה שעזרתי במשהו..:-)
בהצלחה..זה מקסים!
טל גבעון
טל,
מחקקודם כל תודה על התגובה, ועל המחמאות.
חנות באטסי יש לי (www.etsy.com/shop/liatib), ואני בהחלט חושבת (כבר יותר מידי זמן)על להכניס את הבובות לשם, אני אמורה לעשות סשן צילומים בקרוב לאלו שנועדו למכירה (אני כל הזמן דוחה והגיע הזמן לעשות מעשה).
ועל התערוכת בובות הזאת לא ידעתי בכלל. הייתי לפני כמה שנים בתערוכת בובות בנמל תל אביב והיו שם בובות המחירים גבוהים עד גבוהים להחריד כמו שתיארת. אז אני מניחה שזה בטח משהו בסגנון. ואני בהחלט יגגל את זה. עשית לי חשק על תערוכה שכזו, ועוד בחיפה!
תודה ענקית
ליאת
בובות ממש מגניבות!
השבמחקאת יכולה לעשות בובות של סלבס ולנסות להתראיין לאיזו תוכנית בוקר - זה יעשה לך אחלה פרסומת! ואת יכולה לעשות בובה גדולה של טורקי לשוק הטורקי ולשים אותה על הדוכן ;-)
איזה רעיונות מגניבים חן! אהבתי במיוחד את הטורקי...
מחק