קרנבל (או למה לא כל יום פורים?)

חודש פברואר זה חודש הקרנבל, את הקרנבל חוגגים כמעט בכל העולם, לא יודעת אם שמתם לב לזה או לא, אבל בכל העולם ולא רק בדת מסוימת חוגגים קרנבל החודש, יש שאומרים שזה בגלל חודש ה"לנט" הנוצרי- חודש שלפני הפסחא שבו אסורה אכילת הבשר ומפה השם- קרנה (בשר) הקרנבל הוא היום האחרון שאוכלים בו בשר ומעכשיו עד פסחא אסור. יש כאלה שחוגגים את סוף החורף או בוא האביב, ויש אותנו שחוגגים את החירות של העם היהודי (או כמו שאח שלי אומר: עוד חג שבו מישהו עשה לנו משהו רע, הצלחנו להתקומם נגדו ולהינצל, עכשיו בואו נאכל לכבוד זה!)

יש קרנבל מסכות בונציה- שזה אחד החלומות שלי- להיות נוכחת בו. בינתיים כל מה שאני יכולה לעשות זה להכין מסכות לפורים באווירת הקרנבל בונציה.

מסכות מעיסת נייר וצביעה ידנית בקרוב ניתן יהיה להשיג בחנות שלי באטסי. עיצוב, צביעה וצילום: ליאת ברקן

פסטיבל המסכות בונציה, צילום: דוד גדליה, מתוך האינטרנט. 

יש קרנבל בהונגריה שנקרא מוהאצ' (Mohács)- שם עושים תהלוכות מחופשים למפלצות ועושים רעש ברעשנים גדולים כדי להבריח את החורף ולקרוא לאביב ולקיץ להגיע. החג הזה נחגג בעיקר בכפרים הקטנים ולא בערים הגדולות.

תהלוכת מוהאצ' ההונגרית המסורתית. צילום: מתוך האינטרנט

קרנבלים דומים מתקיימים גם בספרד, צרפת, קרואטיה, יוון, קנדה ועוד מדינות רבות. כל אחת עם המטרה שלשמה הם מתכנסים- דתית / עונתית / לאומית.

אבל הקרנבל הכי מדובר (טוב אולי הוא בדו-קרב עם ונציה) הוא הקרנבל הברזילאי.

בקרנבל הברזילאי אני נכחתי לפני 9 שנים (וואו, איך שהזמן טס). הקרנבל מתקיים בכמה מוקדים בברזיל ובכמה גרסאות. 

אני הייתי בשניים מתוכם: בקרנבל רחוב של סלבדור דה באהייה, ובמצעד המנצחות של ריו דה ז'ניירו.

רחובות העיר העתיקה של סלבדור דה באהיה גם קושטו לכבוד הקרנבל. צילום: קרן נפתלי

הקרנבל של סלבדור דה באהייה שונה מהקרנבל שאנחנו מכירים מהטלביזיה, זה בעצם קרנבל שהוא כמו "עיר הנוער" זזה- מה הכוונה? לפני תחילת הקרנבל כל אחד קונה חולצה- החולצה מהווה כרטיס כניסה לשלושה ימי קרנבל, לאזור מגודר ע"י חבל שמחזיקים אותו המוני ברזילאים, ובמרכז המתחם המגודר יש אוטובוס שעליו מתקיימת הופעה. אז קנינו חולצה,  והצטרפנו להמוני הצעירים שהיו לבושים כמונו- מקומיים וזרים. המקומיים כל כך מיומנים שהם מקיימים אופנה שלמה מסביב לחולצה ותופרים ממנה שמלות, חולצות סטרפלס ופרטי לבוש שונים, התנאי היחידי הוא שהסמל באמצע ישאר שלם וברור. אנחנו הסתפקנו בלגזור את הצווארון כי הוא היה חונק.

אני וחולצת הקרנבל שלי

האוטובוס זז נורא לאט! על האוטובוס יש הופעה של זמרים מקומיים מאוד מפורסמים, אצלנו היתה איווטי סאנגלו, ולהקת אולודום (כן כן, זו שניגנה עם מייקל ג'קסון). כשהקהל רוקד מסביב לאוטובוס ומתקדם תוך כדי ריקוד. אנשי החבלים דואגים לא להכניס אנשים שלא שילמו ומונעים התפרעיויות ושודים לא רצויים- שכן מתרחשים מחוץ לאזורים המגודרים. אבל הם לא מונעים את חפינות הישבן של הרקדנים השיכורים האחרים שנמצאים בתוך המתחם.

ככה נראית התהלוכה הרוקדת מסביב לאוטובוסים. צילום: מתוך האינטרנט

לאחר שלושה ימים כאלה מהנים, נסענו לחזרה לריו (בריו היינו חודש קודם ורכשנו מראש כרטיסים למצעד המנצחות- ככה הבטחנו לעצמנו מקומות טובים במחיר טוב- ככל שמתקרבים לקרנבל המחירים עולים).

אורית, קרן ואני עם הכרטיסי כניסה המגנטיים עלינו בסמבודרום מחכות לתהלוכת קרנבל שתתחיל

האבטחה מסביב לסמבודרום (רחוב שנבנה במיוחד עבור הקרנבל ועומד שומם בשאר ימות השנה- למעט ימי חזרות) היתה כבדה, והצדיקה את זה, אמנם לא באנו ברכוש רב- תיק אחד לשלוש בנות ובו מצלמה חד פעמית מים וכסף מדויק- אבל אכן מישהו עקב אחרינו ורק אחרי שנצמדנו לחבורת שוטרים הוא נעלם. אבל בתוך המתחם הייתה אוירה אחרת, הרבה יותר שמחה ובטוחה.

צילום: קרן נפתלי

צילום: קרן נפתלי

 צילום: קרן נפתלי

 צילום: קרן נפתלי

צילום: קרן נפתלי

זה הקרנבל שכולנו מכירים, עם הנוצות, התלבושות המרשימות, הרכבים המפוארים, והבחורות הערומות. זו שהיינו רואים בטלביזיה כשאלי ישראלי מדובב ומסביר לנו מה אנחנו רואים, מי הקבוצות, מאיפה הן באות וכו'. חבל שכבר לא משדרים את זה יותר...

החוויה להשתתף בשני סוגי הקרנבל מאוד ריגשה ושמחה אותי. בהחלט השאירה טעם של עוד!

לצערי הרב, היו תקלות טכניות רבות בגזרת הצילום בטיול הזה- כשהתקלה העקרית היא שנמחקו לי 90% מהתמונות שצילמתי ללא דרך לשחזר, ולכן הצילומים מברזיל לא שלי. אז אני מודה מאוד לקרן נפתלי שתרמה לי מהתמונות שלה, כדי להזכיר לי את החוויות שחוויתי.

ועכשיו, שאלה לי אליכם:

אני חושבת על לפתוח חוגים, אבל אני לא מצליחה להתפקס על תחום: איור, ציור, רישום, סריגה, ריקמה וכו'. 

והשאלה היא לאיזה חוג שיועבר על ידי בכל תחום שהוא שאתם כבר מכירים ויודעים שאני יכולה ללמד הייתם נרשמים? (אל דאגה אני לא מחייבת אתכם בהשתתפות אמיתית בחוג- בינתיים זו שאלה היפוטתית)

להתראות בפעם הבאה

ליאת

דודלים (או פרויקט החתולים)

תקופת הבחינות החלה עבור כל הסטודנטים- אחותי הקטנה יושבת וחורשת למבחנים ולראות אותה ככה מחזיר אותי אחורה לתקופת ההגשות שלי בויצ"ו. אחד מהפרויקטים הכי אהובים עלי והניב תוצאות שאני משתמשת בהן עד היום היה פרויקט הדודלים (doodle = שירבוט) בקורס של מיכל דיבואה. זה היה תרגיל קצר, של אמצע סמסטר, אבל למדתי ממנו המון.

"חתול נופל" (לרכישת האיור ניתן ללחוץ על שם האיור) איור: ליאת ברקן

כל אחד בחר בעל חיים על ארבע שהוא אוהב- אני בחרתי חתולים- כי אני נורא אוהבת את החיה הזאת, ואני חושבת שהיא מאוד דומה לי- מפונק, ביתי ואוהב מגע. וגם כי הוא חיה מאוד מיסטית- קצת כמוני. כל אחד מאיתנו עשה עבודת מחקר, והביא עמודי השראה מלאים בתמונות של אותו בעל חיים לשיעור.

"חתול על עץ" (לרכישת האיור ניתן ללחוץ על שם האיור) איור: ליאת ברקן

הבאנו חומרים שונים ליצירת הדודלים בטכניקות שונות- עט, ציפורן, מכחולים שונים, ושימוש בחומרי צבע כמו דיו, גואש, שקיות תה, תבלינים וכו'. לצערי מהעובדה הזאת, לא כל הסקיצות שרדו- מחשש לנמלים וחרקים אחרים סרקתי את האיורים ונאלצתי לזרוק את המקור.

"חתול קופץ" (לרכישת האיור ניתן ללחוץ על שם האיור) איור: ליאת ברקן

היינו צריכים בזמן מאוד קצר להפיק כמה שיותר איורים של אותו בעל חיים כשאנחנו לומדים להיעזר בתמונות שהבאנו וליצור המון המון שירבוטים בספר הסקיצות שלנו. שירבוטים שהשתכללו ונעשו קלים יותר מאחד לשני.

"חתול עם כדור נייר" (לרכישת האיור ניתן ללחוץ על שם האיור) איור: ליאת ברקן

אני חייבת להודות שעד היום לא יצא לי לעשות פרויקט שכזה שוב, למרות שאני מבטיחה לעצמי שבהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אכין לי פרויקט כזה בווריאציה אחרת. מה שכן, פיתחתי לעצמי תחביב חדש של שירבוט- אם זה כשאני מסתובבת בגן חיות, במוזיאון, או סתם כשיש לי חשק אני נוהגת לשרבט התרשמויות שלי מכל מיני דברים שאני רואה או חווה.

"חתול ישן" (לרכישת האיור ניתן ללחוץ על שם האיור) איור: ליאת ברקן

כשהתארגנתי על פתיחת העסק תהיתי ביני לבין עצמי האם לכלול את החתולים באיורים המיועדים למכירה. וכפי שאתם יכולים לראות כאן מהכתוביות מתחת לכל תמונה שבסוף האיורים כן נכללו בחנות הוירטואלית שלי וגם בדוכן שלי. בתגובות של האנשים שמדפדפים בין האיורים שלי הרבה אנשים שמו לב לזה שהחתולים מאוירים בשפה אחרת לגמרי משאר האיורים שלי- והנה הסיבה האמיתית, הם נעשו בטכניקה שונה, אבל חשוב יותר- הם נעשו בתקופת חיים אחרת.

"גור חתולים צועק" (לרכישת האיור ניתן ללחוץ על שם האיור) איור: ליאת ברקן

תודה רבה לכם שאתם נכנסים כל שבוע לקרוא. ובהצלחה במבחנים לאלו מכם שנמצאים בשלב הזה של החיים. תגיבו ותפיצו לכל עבר את הבלוג שלי.

אוהבת אתכם
ליאת

שבוע הדופליגנגר (או: אז זה מה שעובר על הפייסבוק בשבוע האחרון)

כפי שכולכם בוודאי שמתם לב, כי אי אפשר באמת להתעלם מזה, השבוע הוא שבוע הדופליגנגר בפייסבוק, או במילים אחרות- תמצאו סלבריטי שדומה לכם, ושימו תמונה שלו במקום התמונת פרופיל שלכם בפייסבוק.
אז לצורך העיניין אני אשתף עכשיו אתכם עם כפילה הנפלאה שלי:

אליסון הניגן (צילום: מתוך האינטרנט), ליאת ברקן (צילום: דינה פליישמן- טייכמן)

אני חייבת להודות שאני לא מרגישה כל כך דומה לה, אבל היא מהממת, אז לא אכפת לי אם התוכנה שמוצאת את האנשים שדומים לנו החליטה שאנחנו דומות...

ובאותו הקשר רציתי להכיר לפניכן אמן מדהים, שנחשפתי לעבודות שלו לפי זמן לא רב, ובאופן מפתיע דרך כתבה בעיתון. קוראים לו פרנסואה ברונל, הוא צלם, קנדי, יליד 1950, שההתמקצעות שלו היא בצילום פורטרטים. לאחר שנים רבות שבהן הוא מצלם אנשים, הוא שם לב שיש קווי דימיון גדולים בין קליינטים שלו שאין ביניהם קשר דם. והתחיל להזמין את האנשים הזרים יחד לסטודיו שלו לצילום משותף. והנה כמה מהתמונות שיצאו:

צילום: פרנסואה ברונל

רודי קיסטלר ומאורוס אוהמן, צילום: פרנסואה ברונל

סטפן מורין וקלאוד סימון לנגלואי צילום: פרנסואה ברונל

ברונל לצד יצירותיו בתערוכה במונטראול

לפני כמה שנים, בן דוד שלי, עשה טיול גדול על דרך המשי- מטורקיה עד נאפל על אופניים. באחד המקומות בנאפל או הודו, הוא נתקל בבחורה שנראית כמוני- ממש שתי טיפות מים, ככה הוא מספר, הוא קרא לה "ליאת" והיא הסתובבה, אבל לא זיהתה אותו. הוא נעלב ושאל אותה "ליאת? את לא מזהה אותי? אני בן דוד שלך, דרור!" הבחורה אמרה לו בעיברית שאכן קוראים לה ליאת אבל אין לה בן דוד בשם דרור. וזו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על ליאת שמסתובבת בעולם עם פרצוף דומה לשלי, אז אם יצא לכם להכיר אותה נראה לי שיהיה משעשע שתכירו בינינו.

שבוע הבא אני אחזור לחשף בפניכם יצירות שלי.
ביי בינתיים
ליאת