קודם כל, אני מודה לכל מי שהגיב וקרא את הפוסט הראשון לי, עדיין מוזר לי שאני מצליחה לכתוב בצורה שתעניין אתכם.
מאחר והשארתי אתכם במתח שבוע שלם, אני אמשיך את הסיפור על "איך הגעתי עד הלום?".
אמנם, את הפוסט הקודם סיימתי אחרי הצבא, אבל אני חוזרת אתכם קצת אחורה, לגיל 15- לחבר הראשון שלי אהוד. אהוד לימד אותי שיש דרכים נוספות להביע את עצמי מעבר לדיבור, הוא לימד אותי שאפשר להביע את עצמי בכתיבה, בשירים, ואפילו בציור. לא רק לצייר דגמים ועיצובים, אלא לנסות להוציא רגשות ומחשבות החוצה.
ואכן, התחלתי ליישם ולאייר דברים שעולים לי בראש ולהוריד אותם לדפים האחוריים של המחברות שלי, או בשולי הדפים. (מתנצלת לא מוצאת את המחברת סוציולוגיה שלי- שם כל שולי המחברת מלאים בדמויות)
בתקופת הצבא לאט לאט הפסקתי לצייר. פשוט החשק לצייר נעלם.
התחלתי להתלבט "מה לעשות כשאהיה גדולה?" חשבתי על צילום... אפילו השקעתי את מיטב כספי המענק שלי ולקחתי קורס צילום סטילס בשחור לבן ב"קאמרה אובסקורה" בסניף החיפאי שלהם (שנסגר שנתיים מאוחר יותר).
בשלב הבא החלטתי שאני מאוד אוהבת עיצוב פנים. כשעברנו דירה (בגיל 14) עזרתי להורים לשרטט את הבית, ולעצב ולתכנן איפה יכנס כל רהיט. ומאז נשארה בי האהבה לסידור הפנימי של בתים. אני זוכרת שמאוד אהבתי להיכנס לבתים של אנשים חדשים ולהתבונן, וגם נורא אהבתי בזמן הליכה ברחוב או נסיעה באוטו להתבונן פנימה לבתים- לראות איך אנשים מסדרים את הבית שלהם. והחלטתי שזה מה שאני רוצה ללכת ללמוד- מזה אפשר להרוויח כסף. "עיצוב פנים".
שיתפתי את ההורים שלי, והם אמרו- אין בעיה- בתנאי שזה תואר ראשון. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי עיצוב פנים לתואר ראשון- זה היה או לימודי תעודה או חלק מתוך תואר ראשון באדריכלות. לא היתה לי ברירה והחלטתי להירשם ללימודי אדריכלות.
מבחני המיון נקבעו לי חודש אחרי שחזרתי מהטיול הגדול לדרום אמריקה, הראש שלי עוד לא לגמרי היה כאן, וניסיתי להכריח את עצמי להתאפס. את המבחנים עברתי- אבל בראיון האישי נפלתי. אמרו לי "את עוד לא שם, תנסי שוב שנה הבאה."
וככה עשיתי, הפעם לקחתי קורס מכינה ללימודי העיצוב, ונרשמתי שוב ללימודי האדריכלות, אבל המורה שלי במכינה הציע שארשם לעוד חוג, זה בלאו הכי כלול במחיר ההרשמה... אז נרשמתי ללימודי עיצוב גראפי.
באדריכלות שוב עברתי את הבחינות ונפלתי בראיון. ואילו בעיצוב גראפי עברתי כמו גדולה. יכולות הרישום שלי היו טובות מאוד, והעבודה שהכנתי לראיון האישי היממה אותם- הכנתי להם עבודה על בית קברות (למה בית קברות? טוב זה נושא לפוסט אחרי לגמרי שכנראה יגיע עוד 3 חודשים בערך)- הם לא ידעו איך לאכול את זה כנראה- אז קיבלו אותי ללימודים.
מאחר והתקבלתי לעיצוב גראפי ולא לאדריכלות, אמרתי לעצמי: טוב, כנראה שהיקום חושב שיהיה לך יותר טוב שם, אז נזרום עם היקום!
הגעתי לתואר הראשון בעיצוב גראפי עם ראש נקי, בלי מושג למה נכנסתי, ובלי להכיר את העולם והשפה שלו. והעולם שנגלה לפני הדהים והימם אותי וכל כך נהניתי, גם אם לא נחשבתי לתלמידה הכי מבריקה. ההורים שלי היו המומים מכמות ההשקעה- אמרו שחבל שלא השקעתי ככה בכל שנותי בתיכון.
במחצית השנייה של השנה הראשונה שלי בויצ"ו הכרתי את גיל-לי אלון קוריאל- היא היתה המורה/מרצה/מנחה הראשונה שלי לאיור. והעולם שהיא פתחה לפני היה עולם קסום- זה היה עולם שיכולתי להכניס לתוכו את כל האהבות שלי יחד. יכולתי להלביש את הדמויות שלי בבגדים שעיצבתי להן ולהחליט איך תראה התפאורה. יש לי שליטה מוחלטת בחיים שלהן!!! ולהשתמש בכל הידע שצברתי עד עכשיו. מה עוד בחורה יכולה לבקש???
בסיום התואר נכנסתי למשבר. לא רציתי לראות עיצוב ולא לשמוע עיצוב. אחד המרצים- שלא אנקוב בשמו, הוציא לי את כל החשק להתקרב לתחום (למזלם של מעצבי העתיד שנה אחרי שסיימתי את לימודי הוא הפסיק לעבוד במכללה).
התנתקתי לשנה. עבדתי בחנות, טסתי לחו"ל. וחזרתי לעבוד בחנות.
אחרי שנה התחלתי לחשוב שוב "מה אעשה כשאהיה גדולה?"
חשבתי ללכת לעצב חנויות וחלונות ראווה, הניסיון שרכשתי בחנות אמנם היה יסודי ורב שנים עם הצלחה מוכחת, אבל לא היה לי את האומץ. החלטתי שאם ויצ"ו העניקו לי תעודת הוראה אז אני כבר אנצל את זה ואעשה את השנת סטאג' שלי ואהיה מורה לאומנות. ואכן כך היה.
אחרי שנה וחצי במקצוע ההוראה ומסיבות בריאותיות (אולי אספר לכם גם על זה בהזדמנות אחרת) נאלצתי לעזוב את מקצוע ההוראה למרות האתגר שהוא הביא לי. והייתי חייבת להחליט שוב "ליאת ועיצוב- יחסינו לאן?" והחלטתי לקחת שנה ולנסות את מזלי ולהיות מאיירת, ולנסות להרוויח כסף מדברים שאני אוהבת לעשות ושעושים לי טוב.
ככה הגעתי לאן שהגעתי.
פה אני אסיים להיום. מבטיחה שהפוסט הבא לא יהיה עלי אבל אני אשאיר את הנושא כהפתעה. ואם יש לכם שאלות או נושאים שהייתם שמחים לקרוא עליהם בתחום האיור/ עיצוב וכו' -זה הזמן לבקשות מיוחדות.
אשמח אם תפיצו ותשתפו חברים- שעוד אנשים יכירו אותי ויחשפו לעבודות שלי.
שיהיה המשך חג חנוכה שמח!
LiatiB
מאחר והשארתי אתכם במתח שבוע שלם, אני אמשיך את הסיפור על "איך הגעתי עד הלום?".
אמנם, את הפוסט הקודם סיימתי אחרי הצבא, אבל אני חוזרת אתכם קצת אחורה, לגיל 15- לחבר הראשון שלי אהוד. אהוד לימד אותי שיש דרכים נוספות להביע את עצמי מעבר לדיבור, הוא לימד אותי שאפשר להביע את עצמי בכתיבה, בשירים, ואפילו בציור. לא רק לצייר דגמים ועיצובים, אלא לנסות להוציא רגשות ומחשבות החוצה.
(איורים ועבודת פוטושופ המופיעים בתמונה נעשו ע"י אהוד שגב)
ואכן, התחלתי ליישם ולאייר דברים שעולים לי בראש ולהוריד אותם לדפים האחוריים של המחברות שלי, או בשולי הדפים. (מתנצלת לא מוצאת את המחברת סוציולוגיה שלי- שם כל שולי המחברת מלאים בדמויות)
(איורים שנגזרו משולי מחברות והודבקו ליומן השנתי שלי)
בתקופת הצבא לאט לאט הפסקתי לצייר. פשוט החשק לצייר נעלם.
התחלתי להתלבט "מה לעשות כשאהיה גדולה?" חשבתי על צילום... אפילו השקעתי את מיטב כספי המענק שלי ולקחתי קורס צילום סטילס בשחור לבן ב"קאמרה אובסקורה" בסניף החיפאי שלהם (שנסגר שנתיים מאוחר יותר).
(צולם במסגרת הקורס. דוגמניות: נועה דינגוט- ספקטור, וגילי ויינבך)
בשלב הבא החלטתי שאני מאוד אוהבת עיצוב פנים. כשעברנו דירה (בגיל 14) עזרתי להורים לשרטט את הבית, ולעצב ולתכנן איפה יכנס כל רהיט. ומאז נשארה בי האהבה לסידור הפנימי של בתים. אני זוכרת שמאוד אהבתי להיכנס לבתים של אנשים חדשים ולהתבונן, וגם נורא אהבתי בזמן הליכה ברחוב או נסיעה באוטו להתבונן פנימה לבתים- לראות איך אנשים מסדרים את הבית שלהם. והחלטתי שזה מה שאני רוצה ללכת ללמוד- מזה אפשר להרוויח כסף. "עיצוב פנים".
שיתפתי את ההורים שלי, והם אמרו- אין בעיה- בתנאי שזה תואר ראשון. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי עיצוב פנים לתואר ראשון- זה היה או לימודי תעודה או חלק מתוך תואר ראשון באדריכלות. לא היתה לי ברירה והחלטתי להירשם ללימודי אדריכלות.
מבחני המיון נקבעו לי חודש אחרי שחזרתי מהטיול הגדול לדרום אמריקה, הראש שלי עוד לא לגמרי היה כאן, וניסיתי להכריח את עצמי להתאפס. את המבחנים עברתי- אבל בראיון האישי נפלתי. אמרו לי "את עוד לא שם, תנסי שוב שנה הבאה."
וככה עשיתי, הפעם לקחתי קורס מכינה ללימודי העיצוב, ונרשמתי שוב ללימודי האדריכלות, אבל המורה שלי במכינה הציע שארשם לעוד חוג, זה בלאו הכי כלול במחיר ההרשמה... אז נרשמתי ללימודי עיצוב גראפי.
באדריכלות שוב עברתי את הבחינות ונפלתי בראיון. ואילו בעיצוב גראפי עברתי כמו גדולה. יכולות הרישום שלי היו טובות מאוד, והעבודה שהכנתי לראיון האישי היממה אותם- הכנתי להם עבודה על בית קברות (למה בית קברות? טוב זה נושא לפוסט אחרי לגמרי שכנראה יגיע עוד 3 חודשים בערך)- הם לא ידעו איך לאכול את זה כנראה- אז קיבלו אותי ללימודים.
מאחר והתקבלתי לעיצוב גראפי ולא לאדריכלות, אמרתי לעצמי: טוב, כנראה שהיקום חושב שיהיה לך יותר טוב שם, אז נזרום עם היקום!
הגעתי לתואר הראשון בעיצוב גראפי עם ראש נקי, בלי מושג למה נכנסתי, ובלי להכיר את העולם והשפה שלו. והעולם שנגלה לפני הדהים והימם אותי וכל כך נהניתי, גם אם לא נחשבתי לתלמידה הכי מבריקה. ההורים שלי היו המומים מכמות ההשקעה- אמרו שחבל שלא השקעתי ככה בכל שנותי בתיכון.
במחצית השנייה של השנה הראשונה שלי בויצ"ו הכרתי את גיל-לי אלון קוריאל- היא היתה המורה/מרצה/מנחה הראשונה שלי לאיור. והעולם שהיא פתחה לפני היה עולם קסום- זה היה עולם שיכולתי להכניס לתוכו את כל האהבות שלי יחד. יכולתי להלביש את הדמויות שלי בבגדים שעיצבתי להן ולהחליט איך תראה התפאורה. יש לי שליטה מוחלטת בחיים שלהן!!! ולהשתמש בכל הידע שצברתי עד עכשיו. מה עוד בחורה יכולה לבקש???
בסיום התואר נכנסתי למשבר. לא רציתי לראות עיצוב ולא לשמוע עיצוב. אחד המרצים- שלא אנקוב בשמו, הוציא לי את כל החשק להתקרב לתחום (למזלם של מעצבי העתיד שנה אחרי שסיימתי את לימודי הוא הפסיק לעבוד במכללה).
התנתקתי לשנה. עבדתי בחנות, טסתי לחו"ל. וחזרתי לעבוד בחנות.
אחרי שנה התחלתי לחשוב שוב "מה אעשה כשאהיה גדולה?"
חשבתי ללכת לעצב חנויות וחלונות ראווה, הניסיון שרכשתי בחנות אמנם היה יסודי ורב שנים עם הצלחה מוכחת, אבל לא היה לי את האומץ. החלטתי שאם ויצ"ו העניקו לי תעודת הוראה אז אני כבר אנצל את זה ואעשה את השנת סטאג' שלי ואהיה מורה לאומנות. ואכן כך היה.
אחרי שנה וחצי במקצוע ההוראה ומסיבות בריאותיות (אולי אספר לכם גם על זה בהזדמנות אחרת) נאלצתי לעזוב את מקצוע ההוראה למרות האתגר שהוא הביא לי. והייתי חייבת להחליט שוב "ליאת ועיצוב- יחסינו לאן?" והחלטתי לקחת שנה ולנסות את מזלי ולהיות מאיירת, ולנסות להרוויח כסף מדברים שאני אוהבת לעשות ושעושים לי טוב.
ככה הגעתי לאן שהגעתי.
פה אני אסיים להיום. מבטיחה שהפוסט הבא לא יהיה עלי אבל אני אשאיר את הנושא כהפתעה. ואם יש לכם שאלות או נושאים שהייתם שמחים לקרוא עליהם בתחום האיור/ עיצוב וכו' -זה הזמן לבקשות מיוחדות.
אשמח אם תפיצו ותשתפו חברים- שעוד אנשים יכירו אותי ויחשפו לעבודות שלי.
שיהיה המשך חג חנוכה שמח!
LiatiB
הרגת אותי! אני לא מאמין ששמרת את המכתבים והאיורים שכתבתי לך! אוי לא, זה עדות מפלילה חחחח
השבמחקכתיבה מקסימה, כל הכבוד לך על הזמן ועל האנרגיות - אין עליך בעולם!
אהוד
אהוד,
השבמחקא. כן, שמרתי הכל!!!
ב. את העדויות המפלילות באמת צינזרתי... תהיה רגוע.
וואו ליאתוש נהנתי מאוד לקרוא את הבלוג, כתבת באופן משעשע ומעניין והחזרת אותי לרגע לכיתה ט ולעיצובי השמלות שהיית מאיירת בשיעורים, כל הכבוד על הדבקות לעסוק במה שאת אוהבת זה ראוי להערכה! ימית
השבמחק